שיריו ושירתו של נתן יונתן

אנו שמחים להגיש לכם מבחר משיריו של נתן יונתן, באדיבות אתר שירונט. אם חיפשתם שיר מסוים ולא מצאתם, פנו אלינו. גולשים המעוניינים ברשימת שיריו המולחנים והמוכרים של נתן יונתן מוזמנים לפנות לרשימת שירי נתן יונתן באתר שירונט.

מטרת עמוד זה להציג דוגמה משיריו של נתן יונתן: שירים מתקופות שונות, שירים שהולחנו ומוכרים לכולנו, ושירים שלא זכו לחשיפה רבה אך הם מייצגים בנאמנות את נתן יונתן המשורר. שירים בהשראת המקרא, המשנה והתלמוד, שירים עם זיקה למיתולוגיה היוונית. שירי אהבה, שירי מלחמה, שירי ארץ ושירים על השירה. כמו כן, בהמשך העמוד תמצאו מונוגרפיה מקוצרת של שירת נתן יונתן (מאת צבי לוז) ודיון על התקבלותו של נתן יונתן.

חלק מהשירים להלן נבחרו על ידי נתן יונתן עצמו לפרסום באינטרנט (במסגרת פרויקט אחר), כנראה משום שהוא חש שהם השירים שמייצגים אותו בצורה הטובה ביותר. כמובן, בחירת השירים לאתר הייתה קשה ונאלצנו לוותר על שירים רבים. אנו ממליצים למי שהמדגם שכאן נגע ללבו לרכוש את הספר "שירים בכסות הערב", שבו מכונסים רוב שירי נתן יונתן.

קטע מהשיר "דוגית" בכתב ידו של נתן יונתן, טיוטה משנת 1944. תודה לזלמה פלג מקיבוץ שפיים על המסמך.

השירים (לפי א"ב) - באדיבות שירונט:

(לחצו על המילה "האזנה" כדי לעבור לאתר "סנונית" לשמוע את נתן יונתן קורא את השיר)

א'-ה'

ו'-פ'

צ'-ת'

נתן יונתן קורא את שיריו

לפניכם קישורים לאתר "סנונית" בו ניתן להאזין לנתן יונתן קורא את שיריו.

גולשים יקרים, כידוע לרובכם, חלות על האתר הגבלות שונות. אי לכך, "סנונית" לא מאפשרים האזנה לשירים ישירות מעמוד זה. לכל השירים ברשימה שלפניכם ניתן להאזין באתר "סנונית", אליו מוביל הקישור. בעמוד שייפתח בחרו בשיר הרצוי ולחצו על כפתור ההאזנה. מומלץ!

על שירתו, מקומה וחשיבותה (לקוח מתוך מונוגרפיה מאת פרופ' צבי לוז, באישורו ובהסכמתו*)

במשך כל שנות פרסומה (1940 - 2004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן:

מבחינת הצורה שומר השיר היונתני על הבעתו הנקיה והבהירה. זהו יסוד מרכזי שמהותו שאיפה לקומוניקאטיביות, פתיחות לפני הקורא והליכה לקראתו מתוך הצורך בו. יונתן מסרב להסתגר במגדל-השן ולשורר לעצמו בלבד. שירתו מתנגדת לאיזוטריות, מתוך תפיסה שהשיר אינו שלם לעולם עד שהוא מעורר הד בלב הקורא.

מבחינה תימאטית שומר שיריו של יונתן על התעניינות מרובה בחליפות-הזמן. זהו מרכזו התימאטי הקבוע, המייצר גם את הטון האופייני האלגי שלו.

הריאליה היונתנית מתמקדת במספר מראות אופייניים: יסוד המים (ים ונחלים), יסוד השממה, הכפר והדרכים ובזמנים נבחרים - הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. יש התאמה רבה בין המראות הנבחרים לבין הזמנים הנבחרים - כולם משרים אותה תוגה מהורהרת ומשמשים חומרים לאותה תימאטיקה, ההגות בזמן.

הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והארוטיות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לעראיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. עקרון מנחה זה בשירת יונתן הוא הפן האחר של אותו מטבע המביא לבהירות הצורנית של שירתו, כמוזכר לעיל, מתוך הצורך בזולת ובהקשבתו.

תפקידו של השיר לפי תפיסת יונתן הוא להמציא פתרון אסתטי נגיש לתהיות פילוסופיות וקיומיות גדולות. הערכים האסתטיים, הן של העולם והן של השירה, מהווים נחמה גדולה. גם כאן ניכרת ביונתן נטייה אמנותית-רומנטית, ולכן זוהי שירה של נופים ראשוניים, של טבע בראשיתי המשמש מערכת המראות המרכזית על כל המשמעויות הרוחניות שיש לדבר. שירה זו רחוקה בדרך כלל מן העירוניות ההומה של שירה מודרניסטית. המראות היונתניים האופייניים, המוצבים בחזית השיר בצורה קונקרטית, מהווים חלק מאותו פתרון אסתטי לשאלה מטאפיזית, ויש להם מן המשותף: הן מראות הים, הן מראות המדבר והן מוטיב הדרכים מגלמים כולם התפשטות מרחבית בלתי מוגבלת וחזרה נצחית (המזכירה גם את קוהלת). השאיפה אל האינסוף היא אחת השאיפות החזקות ביותר של יונתן, והוא משיג אותה דרך עיצוב המראות בשיר.

שלושת הגורמים האחרונים (הריאליה, הזיקות האנושיות והשיר על תפקידיו) משמשים "הצלה" או "נחמה" אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הנ"ל נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: "יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחריי".

התפקיד הפואטי-פסיכולוגי של מעשה-השיר בעיני יונתן לפי השורות הנ"ל: זוהי הצלה בכוח המילה - ולו הצלה רופפת על קרש צף מעל תהום (כנרמז מן הגל המקציף) - אך עדיין ההצלה היחידה האפשרית מול הזמן האוזל וכלה.

גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה - המקרא, ובמיוחד ספר קוהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרות והרקליטוס, כאשר בין שני העולמת אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד הימי - סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.

ראוי לציין כי התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב"קפיצות" בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של נסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.

תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.

* שירת נתן יונתן - מונוגרפיה מאת פרופ' צבי לוז, סדרת פואטיקה וביקורת, ספרית פועלים, 1986.

שאלת ההתקבלות (חובר על ידי מנהל האתר ופורסם גם בויקיפדיה)

בניגוד לאהדת הקהל הרחב, המלחינים והזמרים ובמידה רבה גם התקשורת, לא זכה יונתן להכרת הממסד האקדמי והביקורת הספרותית. בכל הנוגע לאקדמיה, החוגים לספרות והמבקרים - שירתו לא קנתה לה את המעמד הראוי לה, לא נלמדה באוניברסיטאות ובבתי הספר ולא זכתה להתייחסות מיוחדת במדורי הספרות. בנוסף לכך, לדעת רבים היה ראוי יונתן לפרס ישראל אף כי לא זכה בו.

לאורך השנים תמיד הפרידו אותו גם ממשוררים בני דורו ואלה הקרובים אליו בתפיסותיהם ובשירתם. האקדמיה מעולם לא הכירה בו כממשיך דור אלתרמן-שלונסקי-גולדברג או כשייך לאסכולת זך-עמיחי-רביקוביץ' ואחרים, ובמידה רבה בצדק.

יונתן אכן לא יצר מהפכה בזירת השירה כשלונסקי, לא כתב כתיבה פוליטית כאלתרמן ולא מרד בדור הקודם לו כזך. כתיבתו הייתה מאז ומעולם מינורית, אף פעם לא ביקשה לזעזע, ואפשר שזו הייתה מכשלתו העיקרית. מן הצד השני, אפשר שדווקא בזכות עובדה זו התקבל באהבה כה רבה על ידי הציבור הרחב.

גם נסיבות שונות הקשורות למסלול היצירה שלו, שחלקן הן יד המקרה וחלקן נובעות מאופיו האישי - אפשר שיש להן חלק בעניין זה. כך, למשל, ניתן לומר ש"החמיץ" את המהפכה הפואטית של "חבורת לקראת" (או שאולי מלכתחילה אופיו לא זימן אותו לכך) ובעצם לקח לו זמן רב יותר מלבני דורו להתנתק מאסכולת הכתיבה השלונסקאית ולהתחיל לפתח את הקו הפואטי האישי שלו.

כך, בעוד ספר השירים הראשון של זך - שהחל להנהיג סגנון חדש - פורסם בשנת 1955 והמתקפה הידועה על אלתרמן התרחשה ב-1960, הספר הראשון של יונתן שהחל לנטוש את הקו השלונסקאי היה "שירים לאורך החוף" ב-1962 שכלל עדיין ערבוביה של שירים "ישנים" מול "חדשים".

אולם לאוהבי שירתו של יונתן לא הייתה סיבה להצר על כך. יש הטוענים ש"פיגור" זה מנע ממנו את פרס ישראל המיוחל, אולם דווקא התפתחות איטית, לא מתוקשרת, נטולת מרפקים זו, היא שאפשרה את צמיחת הקו הייחודי והאישי שלו, שמתיישב עם אישיותו.

לבטים פואטיים אלה מצאו לעצמם ביטוי, כצפוי, גם בשירים עצמם. כך, במעין תגובה-עצמית לשיר "החורף חורש את הים" מספרו הראשון ("שבילי עפר", 1951), פרסם יונתן בספרו "שירים לאורך החוף" מ-62 את השיר "שוב החורף חורש את הים". השיר הראשון כתוב בנוסח שלונסקאי מובהק, הן מבחינה צורנית - חמישה בתים מרובעים (שניים מהם בפיצול שורות) עם הקסמטר אנפסטי וחריזה מסורגת, חרוזים מודרניסטיים עשירים (כגון: לשמיים/חכמה היא) והן מבחינה תוכנית: שיר מאז'ורי המתייחס לגיבורי המיתולוגיה היוונית ולחולשה האנושית, וכולל משפטים קודרים בנוסח: "כמו אחרית הימים, וכאז, משחירות אוניות על המים" שאינם אופייניים ליונתן המאוחר. בתשובה לשיר זה, כאמור, כותב יונתן את "שוב החורף חורש את הים", שיר מאוד שונה, הן פורמלית הן תמטית, העוסק בעצם במהפכה השירית שיונתן מרגיש כמו נקלע אליה בלית בררה.

יש הטוענים כי גם לפופולריות הרבה לה זכו שירי הלחן של יונתן - תחילה המילים שחיבר ללחנים רוסיים ולאחר מכן שירי הספר שלו שהולחנו - יש חלק בסיווגו על ידי האקדמיה כ"פזמונאי" שלא ראוי ליחס של משורר. תרמה לכך גם פתיחותו האישית למלחינים ולהלחנה, והנכונות שלו אפילו לבצע שינויים מינוריים בשיריו על מנת שיוכלו להולחן. כך למשל נמצא חילופי גרסאות בשיר "חופים" בין גרסת הספר המקורית לבין הגרסה המולחנת והמושרת בפי כל, אותה ערך יונתן תוך כדי עבודה עם חברו המלחין נחום היימן, על מנת לאפשר חיבור בין השיר המוכן לבין מנגינה מוכנה שהביא היימן. לא ברור מדוע לא זכה יונתן לאותה הפרדה לגיטימית בין פזמונים לבין שירים לה זכה למשל אלתרמן, שכתב כידוע מאות פזמונים במהלך הקריירה שלו (בעיקר לתיאטראות הסאטיריים השונים) ובכל זאת לא הוטל ספק בהיותו משורר לירי לכל דבר. במקרה של יונתן, מעריציו טוענים כי האקדמיה פסלה אותו באופן גורף, מבלי להתאמץ אפילו להכיר את שירתו המאוחרת, הקאנונית, השונה בתכלית משיריו המוקדמים, המולחנים. חלק מהמבקרים הבינו את טעותם רק לאחר מותו, והיכו על חטא. מנחם בן התבטא ב"מעריב":

"זה קורה לי בפעם השנייה, אף כי מסיבות שיריות הפוכות: פעם לא הבחנתי בשירה בגלל רוב שיגעוניותה, פעם לא הבחנתי בשירה בגלל פשטותה. אבל ההחמצה נשארת אותה החמצה: משורר מת, ואני מגלה את מלוא יופיה של שירתו רק אחרי מותו. זה קרה לי עם יונה (וולך), ועכשיו זה קורה לי עם יונתן (נתן). משורר נפלא, ששירתו התחבאה מעיני רוב מבקרי השירה.
במשך שנים נחשב נתן יונתן למשורר פזמונאי, ואף על פי שאני נוטה בדרך כלל לבדוק דברים מחדש עם עצמי, הנחתי לדימוי הזה שלו להסתיר מפני את שירתו. השארתי את נתן יונתן במגירת השירה הפשטנית, ולא פתחתי אותה, בעיקר לא לעצמי".

הצהרה: natanyonatan.com הינו אתר עצמאי לזכר המשורר נתן יונתן, ואינו מתיימר להיות האתר הרשמי.